לדעתי קיימים שני הבדלים משמעותיים בין מדריך למאמן:
1. היכולת לתכנן וליישם תוכניות אימון ארוכות טווח
היכולת לאמן ילדים מגיל צעיר ולהביא אותם להישגים משמעותיים בגיל מבוגר היא תוצאה של ידע והבנה של תהליכי אימון מורכבים. תהליכים אלו בספורט התחרותי מתנהלים בד"כ בהתאם למחזורים האולימפיים הנמשכים 4 שנים. אם גיל ההישג בג'ודו לדוגמא נע סביב גילאי 24-28, ומתחילים להתאמן בענף זה סביב גיל 6, הרי שלמאמן צריכה להיות הראייה ארוכת הטווח איך לבנות לילד מגיל 6 את היכולות שיאפשרו לו למצות את הפוטנציאל ואולי להיות אלוף אולימפי לאחר 18 או 22 שנות אימון. כשמדובר בספורט פנאי, המאמן צריך לדעת כיצד הוא מביא מתאמן חדש לדרגת חגורה שחורה תוך 5-7 שנים ומאפשר לו להמשיך להתאמן ולהנות מכל היתרונות הגלומים באימון סדיר באומנות לחימה גם בגילאים מבוגרים יותר.
תכנון ברמת המאמן עוסק גם בפרמטרים כמו: כמה זמן נדרש להתאושש מאימון ספציפי, באיזה תדירות כדאי לתת גירוי כדי לשפר או לשמר יכולת גופנית, איך בונים מערך אימונים שנתי ועוד…
2. כישורי ומתודות ניהול
הפרמטר השני שבחרתי לציין שמבדיל בין מדריך למאמן הוא יכולת הניהול, לא רק הניהול המקצועי אלא גם ניהול עסקי, כי בסופו של דבר מועדון לאומנויות לחימה חייב להיות רווחי אחרת הוא ייסגר. כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו מנהלים מצוינים ויודעים בדיוק מה נכון ואיך לעשות את זה, אבל, אם תסתכלו לעצמכם בעיניים, בשקט בחדר סגור, בלי שאף אחד רואה, בואו נודה שיש לכולנו עוד הרבה מה ללמוד…
ניהול מקצועי עוסק בניהול צוות המדריכים, תוכניות אימון והבקרה עליהם. ניהול עסקי עוסק במדיניות כספית, תזרים, עלויות תפעול, ביטוח, שיווק, פרסום, מכירה, ציוד, ספקים וכו'.
מדריכים רבים בעיקר בשלבים הראשונים עושים הכל במועדון, הם מנקים, מחלקים פליירים, מעלים קמפיינים לבד, עונים לטלפונים, גובים כספים, מזמינים ציוד ומאמנים את כל הקבוצות. ככה מתחילים וזה בסדר אבל אפשר לעשות את הדברים בצורה יעילה יותר, וצריך לתכנן את ההתפתחות, בשלב מסויים מגייסים עוזר מדריך ולפעמים מזכיר/ה שיגבה כספים וגם כאן על המאמן לנהל את כל התהליכים ולמקסם תוצאות.
קורס המאמנים, צריך בעיני לתת מענה לפחות לשני נושאים אלו.
